גברת רֵיצְ'ל לִינְד התגוררה בדיוק במקום שבו פנתה הדרך הראשית של הכפר אֶבוֹנְלִי במדרון אל עמק קטן עטור עצי אַלְמוֹן ושיחי פוּקְסְיָה. את העמק חצה פלג מים, שמקורותיו נבעו אי שם ביערות שליד חוות קַתְבֶּרְט. בתחילת דרכו באותם יערות היה זה פלג מים פזיז ומתפתל, אפוּף סודות אפלים של מקווי מים ומפלים, אבל כשהגיע לעמק של גברת לִינְד נהפך לנחל שקט ונוח, מפני שאפילו פלג מים לא היה יכול לעבור ליד דלתה של רֵיצְ'ל לִינְד בלי להקפיד על התנהגות הגונה ומנומסת; הוא ידע כנראה שגברת לִינְד משקיפה מחלונה ופוקחת עין על כל מה שחולף ליד ביתה, החל מפלגי מים ועד ילדים, וכשהיא מבחינה במשהו מוזר או שלא במקומו, היא לא מניחה לו ולא מוותרת עד שהיא מגלה על שום מה ולמה.

אנשים רבים באֶבוֹנְלִי ובמקומות אחרים נוהגים לעסוק בענייני שכניהם הרבה יותר מאשר בענייניהם שלהם; אבל גברת רֵיצְ'ל לִינְד הייתה אחת מאותן בריות רבות כישרון, שמסוגלות לטפל בענייניהן שלהן וגם בענייניהם של אחרים בעת ובעונה אחת. היא הייתה עקרת בית חרוצה; מלאכתה נעשתה תמיד, ונעשתה היטב; היא ניהלה את חוג התפירה, עזרה בניהול בית הספר של יום ראשון והייתה עמוד התווך של אגודות הצדקה באזור. ועם כל זאת היה לגברת רֵיצְ'ל פנאי בשפע לשבת במשך שעות על יד חלון המטבח שלה ולתפור שמיכות טלאים – עקרות הבית של אֶבוֹנְלִי נהגו לספר ביראת כבוד שהיא תפרה כבר שש־עשרה שמיכות כאלה – ובאותו זמן לפקוח עין על הדרך הראשית, שחצתה את העמק והסתיימה במעלה הגבעה האדומה התלולה שמעבר לו. ומאחר שהכפר אֶבוֹנְלִי שכן בחצי־אי קטן שצורתו משולש הבולט לתוך מפרץ סֶנְט לוֹרֶנְס, היה כל היוצא ממנו או הנכנס אליו צריך לעבור באותה דרך ראשית, תחת עינה הפקוחה והרואה־כול של גברת רֵיצְ'ל.

איור של אבן חן מאת אמיל הוכדנץ. CC0